מהי מיגרנה?

מיגרנה היא מחלה נוירולוגית מורכבת ומצב בריאותי כרוני  ולא “רק כאב ראש”. כיום אין למיגרנה ריפוי מלא, והיא יכולה להתבטא בדרכים שונות מאוד מאדם לאדם. אנשים החיים עם מיגרנה חווים התקפים חוזרים של כאב ראש בעוצמה בינונית עד קשה, שלעיתים מלווים בתסמינים נוספים כגון רגישות לאור או לרעש, בחילות, סחרחורת, עייפות, קושי בריכוז וערפל מוחי. עבור רבים, התקף מיגרנה הוא חוויה של כל הגוף ועלול להקשות מאוד על תפקוד יומיומי.
מבחינה נוירולוגית, מיגרנה היא הפרעה מוחית שבה פעילות לא תקינה בין תאי עצב, כלי דם וחומרים כימיים במוח גורמת למגוון רחב של תסמינים. הכאב הוא לרוב פועם או “דוהר”, בדרך כלל בצד אחד של הראש (אם כי לעיתים בשני הצדדים), ומחמיר בזמן תנועה או מאמץ. התקף מיגרנה נמשך בדרך כלל בין 4-72 שעות למספר ימים.
מיגרנה מסווגת גם לפי תדירות ההתקפים, והיא יכולה להשתנות לאורך הזמן.
מיגרנה אפיזודית היא מצב שבו מופיעים כאבי ראש ותסמיני מיגרנה בפחות מ־15 ימים בחודש.
מיגרנה כרונית היא מצב שבו כאב ראש מופיע לפחות ב־15 ימים בחודש, כאשר ב־8 ימים או יותר מתוכם קיימים תסמיני מיגרנה, במשך שלושה חודשים לפחות. חשוב לדעת שהמעבר בין מיגרנה אפיזודית לכרונית אפשרי, והוא אינו קשור ל“חולשה” אישית אלא למהלך המחלה.
מיגרנה משפיעה על כל אדם בצורה שונה: תדירות ההתקפים, עוצמתם, סוגי התסמינים והתגובה לטיפול משתנים מאוד. יש אנשים שמרגישים טוב בין התקפים, אחרים זקוקים לזמן התאוששות לאחר כל התקף, ואצל חלק  במיוחד במיגרנה כרונית  התסמינים עלולים להיות תכופים או מתמשכים. לאורך החיים, דפוסי המיגרנה יכולים להשתנות; אצל חלק מהאנשים ההתקפים פוחתים עם הגיל, ואצל אחרים הם משתנים או מתפתחים.
למרות שמיגרנה היא אחת המחלות הנוירולוגיות הפוגעות ביותר בתפקוד, היא עדיין מאובחנת בחסר ואינה תמיד מטופלת כראוי. כאשר מיגרנה משפיעה באופן משמעותי על עבודה, לימודים, חיי משפחה או בריאות נפשית, היא עשויה להיחשב גם כנכות.

מי מושפע ממיגרנה?

מיגרנה היא המחלה הנוירולוגיות הכי שחיכה בעולם, והיא יכולה להשפיע על נשים, גברים וילדים בכל גיל. היא מופיעה לעיתים כבר בילדות, ובגיל ההתבגרות שכיחותה עולה, במיוחד בקרב נערות ונשים. לאחר גיל ההתבגרות מיגרנה נפוצה פי שניים עד שלושה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, בין היתר בשל השפעות הורמונליות, אך גם גברים וילדים רבים מתמודדים עם המחלה. מיגרנה קיימת בכל קבוצות האוכלוסייה, ללא קשר למוצא, רקע אתני או אורח חיים, אך אבחון ונגישות לטיפול עשויים להשתנות בין קהילות שונות בשל חסמים מערכתיים, כלכליים וחברתיים. לעיתים קרובות קיימת נטייה משפחתית, המעידה על מרכיב גנטי, אך הופעת מיגרנה מושפעת גם מגורמים סביבתיים כמו סטרס, שינויים בשינה, שינויים הורמונליים ורגישויות חושיות. עבור רבים, מיגרנה פוגעת באופן משמעותי בתפקוד היומיומי, בלימודים, בעבודה, בחיי המשפחה ובחיים החברתיים, ובכל זאת אנשים רבים אינם מאובחנים ואינם מקבלים טיפול מתאים, למרות שמדובר במחלה נוירולוגית מוכרת ושכיחה.

הבדלים מרכזיים
בין מיגרנה לכאבי ראש 

1

מיגרנה שונה מכאבי ראש נפוצים במספר היבטים מרכזיים. כאב המיגרנה הוא לרוב חזק יותר ויכול להגביל באופן משמעותי את התפקוד היומיומי, לעיתים עד כדי חוסר יכולת מוחלט לתפקד. לעומת זאת, כאב של כאב ראש מתחי (Tension-Type Headache) הוא בדרך כלל עמום ולוחץ.

2

כאב מיגרנה מתואר לעיתים קרובות ככאב פועם או הולם, בעוד שכאב ראש מסוג מתח מאופיין בתחושת לחץ או הידוק, לעיתים כמעין “רצועה” סביב הראש. מיגרנה מופיעה לרוב בצד אחד של הראש, אם כי היא יכולה להופיע גם בשני הצדדים, בעוד שכאבי ראש מסוג מתח מורגשים בדרך כלל בשני צידי הראש.

3

מיגרנה מלווה לעיתים קרובות בתסמינים נלווים כגון בחילה, הקאות ורגישות לאור ולרעש תסמינים שאינם אופייניים לכאב ראש מסוג מתח. אצל חלק מהאנשים, התקף מיגרנה מלווה או מקדים ב־אאורה, הכוללת הפרעות נוירולוגיות זמניות.

שלבי התקף מיגרנה

פרודרום (Prodrome)

שלב מקדים שיכול להופיע שעות או ימים לפני ההתקף, וכולל סימנים כמו פיהוקים מרובים, עייפות או לעיתים אנרגיה מוגברת, בחילה, חשק למאכלים מסוימים, שינויי מצב רוח, “ערפל מוחי” ונוקשות בצוואר.

התקף (Attack)

השלב המרכזי של המיגרנה, המאופיין בכאב ראש בעוצמה בינונית עד קשה, לרוב פועם, יחד עם רגישות לאור, לרעש ולריחות, בחילות והקאות, עייפות, שינויים בראייה או בדיבור, רגישות יתר למגע, ותחושות של חרדה או דיכאון.

אאורה (Aura)

שלב נוירולוגי זמני שמופיע רק אצל חלק מהאנשים, ויכול לכלול שינויים בראייה, בדיבור או בשפה, בחוש הריח או הטעם, בתחושה, או רעשים באוזניים.

פוסטדרום (Postdrome)

שלב ההתאוששות שלאחר ההתקף, שבו עלולים להופיע עייפות עמוקה, “ערפל מוחי”, ירידה במצב הרוח או חרדה, ולעיתים גם תחושת הקלה או אופוריה.

התקופה בין התקפים (Interictal)

גם בין התקפים ייתכנו תסמינים מתמשכים כמו עייפות, רגישות לאור, לרעש ולריחות, בחילה, שינויים רגשיים, חרדה או דיכאון.

תסמיני מיגרנה

תסמינים נפוצים של מיגרנה כוללים:

  • רגישות לריחות
  • רגישות לרעש (פונופוביה)
  • רגישות לאור (פוטופוביה)
  • כאב ראש בעוצמה בינונית עד קשה, לרוב בצד אחד של הראש
  • בחילות \הקאות
  • כאב ראש חד-צדדי או דו-צדדי, בעוצמה בינונית או גבוהה, פועם, שמחמיר בזמן תנועה, פעילות גופנית או מאמץ
  • עייפות משמעותית או תשישות קיצונית
  • פיהוקים מרובים או שינויים בדפוסי השינה
  • שינויים במצב הרוח, כגון עצבנות או ירידה במצב הרוח
  • סחרחורת או תחושת חוסר יציבות
  • קושי בריכוז וערפל מוחי

התקף מיגרנה נמשך בדרך כלל בין 4 ל־72 שעות, אך אצל חלק מהאנשים תחושת העייפות והקושי בתפקוד עשויות להימשך גם לאחר שהכאב עצמו חולף. בשל הכאב והרגישות לגירויים, רבים מעדיפים בזמן התקף לשהות בחדר שקט וחשוך.
חשוב לדעת שלא כל אדם חווה את כל התסמינים, ועוצמתם ותדירותם משתנות מאוד מאדם לאדם. מה שחשוב ביותר הוא לזהות את דפוס התסמינים האישי.

מעקב אחר התסמינים לאורך זמן יכול לסייע:

לקבל החלטות מושכלות יותר לגבי טיפול והתאמות באורח החיים
לתאר את החוויה בצורה מדויקת יותר בפני גורם רפואי
לזהות דפוסים וגורמים מעוררים

סוגי מיגרנה

מיגרנה מסווגת למספר סוגים שונים, בהתאם לתסמינים ולאופן שבו היא מתבטאת.

אאורה (עם או בלי):

מיגרנה ללא אאורה (המכונה גם מיגרנה שכיחה)
מיגרנה עם אאורה (המכונה גם מיגרנה קלאסית)

תדירות ההתקפים

אחת משתי האפשרויות:
מיגרנה כרונית (יותר מ־14 ימים בחודש)
מיגרנה אפיזודית (4-8 ימים בחודש)

סוגים נוספים של מיגרנה:

  • מיגרנה עם אאורה של גזע המוח (המכונה גם מיגרנה בזילרית)
    מיגרנה וסטיבולרית (מלווה בסחרחורת / ורטיגו)
  • מיגרנה המפלגית (Hemiplegic Migraine)
  • סטטוס מיגרנוזוס (התקף מיגרנה ממושך במיוחד)
  • מיגרנה רשתית (Retinal Migraine)
    מיגרנה בטנית
  • מיגרנה ללא כאב ראש (המכונה גם מיגרנה שקטה)

אבחון מיגרנה

אבחון מיגרנה הוא אבחון קליני, כלומר הוא מבוסס על שיחה מפורטת עם הרופא ועל בדיקה גופנית ונוירולוגית  ולא על בדיקת דם או סריקה אחת שמוכיחה מיגרנה. בדיקות מעבדה או הדמיה נעשות בדרך כלל רק כדי לשלול מצבים אחרים כמו דלקת, דימום, גידול או בעיה מבנית  אך אינן נועדו “להוכיח” מיגרנה. כאשר הסיפור של המטופל, תסמיני ההתקפים והבדיקה הגופנית תואמים את דפוסי המחלה, זהו הבסיס האמיתי לאבחון.
האבחון מתחיל בשיחה קלינית מעמיקה: הרופא ישאל מתי התחילו כאבי הראש, כמה זמן כל התקף נמשך, כמה התקפים יש בחודש, מה עוצמת הכאב והאם הוא חד, פועם, לוחץ או דוקר. נבדק באיזה צד מופיע הכאב  צד אחד או שניים  וכן אילו תסמינים נלווים קיימים: בחילות, הקאות, רגישות לאור, לרעש או לריחות, שינויים בראייה, אאורה, סחרחורת, כאב בצוואר או נימול. הרופא יברר גם האם קיימים גורמי־הפעלה (טריגרים) כמו סטרס, מחסור בשינה, שינויים הורמונליים, מזג האוויר, מזונות מסוימים או דילוג על ארוחות. חלק חשוב באבחון הוא להבין כיצד ההתקפים משפיעים על החיים: האם הם גורמים להיעדרויות מעבודה או לימודים, האם יש צורך לשכב בחדר חשוך, והאם איכות החיים נפגעת באופן משמעותי.
לאחר מכן מתבצעת בדיקה גופנית ונוירולוגית בסיסית  בדיקת לחץ דם, דופק, ולעיתים חום ומשקל  ובדיקה נוירולוגית הכוללת ראייה, תנועות עיניים, רפלקסים, כוח, תחושה, שיווי משקל וקואורדינציה. מטרת הבדיקה היא לוודא שאין "דגלים אדומים" שעשויים להצביע על בעיה אחרת כגון גידול, שבץ, זיהום או דימום מוחי. אם הבדיקה תקינה ותיאור ההתקפים מתאים למיגרנה, הדבר מחזק את האבחנה של מיגרנה ראשונית (Primary Migraine).
הרופאים משתמשים בקריטריונים של ה־ICHD-3 לאבחון מיגרנה. בפשטות, זה אומר: לפחות חמישה התקפים שנמשכו 4 עד 72 שעות ללא טיפול; שניים מהמאפיינים הבאים  כאב בצד אחד, כאב פועם, כאב בינוני עד חמור, החמרה במאמץ; ולפחות אחד מהתסמינים הבאים  בחילה/הקאה או רגישות לאור ולרעש. בנוסף נדרש שלא קיימת סיבה אחרת שמסבירה טוב יותר את הכאב.
לעיתים יתבקש המטופל לנהל יומן כאבי ראש, שהוא חלק מרכזי בתהליך האבחון. ביומן זה ניתן לתעד את מועד התחלת הכאב וסיומו, את התסמינים המופיעים לפני, במהלך ולאחר ההתקף, את התרופות שנלקחו ואת מידת ההקלה שהביאו. רישום כזה כולל גם שינה, סטרס, מזונות, מחזור, מזג אוויר וגורמים נוספים שעשויים להשפיע. היומן עוזר לזהות דפוסים, להבין טריגרים, ולבנות תכנית טיפול מדויקת ומותאמת אישית. עבור רופאים זהו כלי אבחוני חשוב ולעיתים קריטי.
בדיקות הדמיה כמו CT או MRI נעשות רק אם משהו בסיפור או בבדיקה מצביע על צורך לשלול גורם אחר. זה כולל כאב ראש חדש וחזק במיוחד (“הגרוע בחיים”), כאב ראש חדש אחרי גיל 50, כאב ראש שמלווה בחולשה, הפרעת דיבור, שינוי התנהגותי, בלבול, התקפים הדומים לאפילפסיה, כאב ראש עם חום וקשיון עורף, כאב ראש שמקיץ משינה, או כאב ראש שנראה שונה משמעותית מהדפוס המוכר. EEG נעשה רק אם חושדים בפרכוסים הוא אינו מאבחן מיגרנה.
חלק מהרופאים משתמשים בכלי סקר מהירים כמו שאלון ID Migraine, ששואל על בחילה, רגישות לאור ופגיעה בתפקוד. תשובות חיוביות לרוב השאלות מעלות חשד גבוה למיגרנה, ואז הרופא משלים אבחון מלא.
דברים שיכולים לעזור לאבחנה הם ניהול יומן מיגרנה (באפליקציה, במחברת או בקובץ), הבאת רשימת התרופות והתוספים, ותיאור מדויק של תדירות ההתקפים, התסמינים וההשפעה על החיים. יש לדווח לרופא אם הכאבים החמירו במהירות, אם הכאב מעיר משינה, אם יש חולשה, בלבול, אובדן ראייה או דיבור, או אם נעשה שימוש במשככי כאבים יותר מ־10 ימים בחודש  דבר שעלול לגרום לכאב ראש עקב שימוש־יתר בתרופות.

טריגרים למיגרנה

מיגרנה היא מחלה נוירולוגית מורכבת שנובעת משילוב של גורמים גנטיים, ביולוגיים וסביבתיים. לא מדובר ב"כאב ראש חזק", אלא במערכת עצבים רגישה שמגיבה בצורה מוגזמת לגירויים. כשמערכת זו נכנסת למצב של רגישות יתר, מתרחש רצף של שינויים בתאי העצב, בכלי הדם ובחומרים הכימיים במוח  והם שמובילים לתסמיני המיגרנה: כאב, בחילה, רגישות לאור ורעש ועוד.

אחת הנקודות החשובות ביותר להבנה היא ההבחנה בין הגורמים למיגרנה הגורם (causes) לבין הטריגרים למיגרנה (triggers). הגורמים קשורים לבסיס הביולוגי של המחלה  כמו גנטיקה ורגישות מוחית  ואינם בשליטת המטופל. לעומת זאת, הטריגרים הם גורמים חיצוניים שיכולים להפעיל התקף אצל מוח שכבר רגיש מלכתחילה. אנשים רבים מתבלבלים בין השניים, אבל זהו הבדל קריטי: טריגר אינו “גורם” למיגרנה, הוא רק מפעיל התקף אצל אדם שיש לו את המחלה מלכתחילה.

הגורמים למיגרנה

הורמונים

שינויים הורמונליים, במיוחד סביב הווסת, ביוץ, הריון או גיל המעבר, משפיעים על פעילות המוח ועל רגישות לתקפים  ולכן מיגרנה שכיחה יותר אצל נשים.

שינויים במערכת העצבים

אנשים עם מיגרנה נולדים עם מערכת עצבים רגישה יותר. בזמן התקף, מסלולים עצביים מרכזיים —במיוחד מסלול העצב הטריגמינלי  נכנסים למצב של הפעלה מוגברת, ושינויים ברמות כימיקלים כמו סרוטונין ו־CGRP משפיעים על כאב, תחושה, כלי דם ותגובה דלקתית.

גנטיקה (זה לא באשמתך)

למיגרנה יש רכיב תורשתי חזק מאוד. מחקרים מראים שאם אחד ההורים חי עם מיגרנה, הסיכוי של ילדיו לפתח את המחלה הוא כ־50%. אם שני ההורים  הסיכוי עולה לכ־75%. כיום ידועים מספר גנים המעורבים ברגישות הנוירולוגית של מיגרנה. לכן חשוב להבין: מיגרנה היא מחלה ביולוגית לכל דבר, ולא בחירה, חולשה או עניין של "אופי".

טריגרים אינם הסיבה למיגרנה אלא גורמים שמפעילים התקף אצל מוח רגיש. הם שונים מאדם לאדם, ומה שעוזר לאחד עלול להפעיל התקף אצל אחר.

להלן רשימת הטריגרים המרכזיים, בצורה קצרה וברורה:

  • שינה-שינה לא מספקת, יותר מדי שינה, או שינוי חד בשעות  כולם יכולים לעורר התקף.
  • סטרס -סטרס גבוה, מתח מתמשך, וגם הירידה במתח לאחר תקופה לחוצה (“migraine letdown”).
  • ארוחות ותזונה -דילוג על ארוחות, צום, התייבשות, מזונות מסוימים (כמו שוקולד, יין אדום), או שינויים בכמויות קפאין.
  • שינויים הורמונליים- לפני הווסת, ביוץ, אחרי לידה, או שינויים הורמונליים בגיל המעבר.
  • מזג אוויר וסביבה -שינויים בלחץ ברומטרי, חום/קור קיצוני, רוח חזקה, שינוי גובה, ולחות גבוהה.
  • עומס חושי -אור חזק או מסנוור, ריחות חזקים (בושם/ניקיון), רעש חזק, מסכים וריצודים.
  • פעילות גופנית -פעילות מאומצת מדי או פתאומית.
  • (פעילות קבועה — דווקא עשויה להפחית התקפים.)
  • תרופות -גלולות, מרחיבי כלי דם, ושימוש יתר במשככי כאבים (מעל 10 ימים בחודש).
  • גורמים נוספים -מחלות ויראליות, פגיעת ראש, נסיעות, עישון, או תזוזות מהירות (motion sickness).

הישארו מעודכנים

הירשמו לקבלת עדכונים, מידע, משאבים ועוד מעמותת הראש הכרוני שלי