מהי מיגרנה?

אבחון מיגרנה הוא אבחון קליני, כלומר הוא מבוסס על שיחה מפורטת עם הרופא ועל בדיקה גופנית ונוירולוגית  ולא על בדיקת דם או סריקה אחת שמוכיחה מיגרנה. בדיקות מעבדה או הדמיה נעשות בדרך כלל רק כדי לשלול מצבים אחרים כמו דלקת, דימום, גידול או בעיה מבנית  אך אינן נועדו “להוכיח” מיגרנה. כאשר הסיפור של המטופל, תסמיני ההתקפים והבדיקה הגופנית תואמים את דפוסי המחלה, זהו הבסיס האמיתי לאבחון.
האבחון מתחיל בשיחה קלינית מעמיקה: הרופא ישאל מתי התחילו כאבי הראש, כמה זמן כל התקף נמשך, כמה התקפים יש בחודש, מה עוצמת הכאב והאם הוא חד, פועם, לוחץ או דוקר. נבדק באיזה צד מופיע הכאב  צד אחד או שניים  וכן אילו תסמינים נלווים קיימים: בחילות, הקאות, רגישות לאור, לרעש או לריחות, שינויים בראייה, אאורה, סחרחורת, כאב בצוואר או נימול. הרופא יברר גם האם קיימים גורמי־הפעלה (טריגרים) כמו סטרס, מחסור בשינה, שינויים הורמונליים, מזג האוויר, מזונות מסוימים או דילוג על ארוחות. חלק חשוב באבחון הוא להבין כיצד ההתקפים משפיעים על החיים: האם הם גורמים להיעדרויות מעבודה או לימודים, האם יש צורך לשכב בחדר חשוך, והאם איכות החיים נפגעת באופן משמעותי.
לאחר מכן מתבצעת בדיקה גופנית ונוירולוגית בסיסית  בדיקת לחץ דם, דופק, ולעיתים חום ומשקל  ובדיקה נוירולוגית הכוללת ראייה, תנועות עיניים, רפלקסים, כוח, תחושה, שיווי משקל וקואורדינציה. מטרת הבדיקה היא לוודא שאין "דגלים אדומים" שעשויים להצביע על בעיה אחרת כגון גידול, שבץ, זיהום או דימום מוחי. אם הבדיקה תקינה ותיאור ההתקפים מתאים למיגרנה, הדבר מחזק את האבחנה של מיגרנה ראשונית (Primary Migraine).
הרופאים משתמשים בקריטריונים של ה־ICHD-3 לאבחון מיגרנה. בפשטות, זה אומר: לפחות חמישה התקפים שנמשכו 4 עד 72 שעות ללא טיפול; שניים מהמאפיינים הבאים  כאב בצד אחד, כאב פועם, כאב בינוני עד חמור, החמרה במאמץ; ולפחות אחד מהתסמינים הבאים  בחילה/הקאה או רגישות לאור ולרעש. בנוסף נדרש שלא קיימת סיבה אחרת שמסבירה טוב יותר את הכאב.
לעיתים יתבקש המטופל לנהל יומן כאבי ראש, שהוא חלק מרכזי בתהליך האבחון. ביומן זה ניתן לתעד את מועד התחלת הכאב וסיומו, את התסמינים המופיעים לפני, במהלך ולאחר ההתקף, את התרופות שנלקחו ואת מידת ההקלה שהביאו. רישום כזה כולל גם שינה, סטרס, מזונות, מחזור, מזג אוויר וגורמים נוספים שעשויים להשפיע. היומן עוזר לזהות דפוסים, להבין טריגרים, ולבנות תכנית טיפול מדויקת ומותאמת אישית. עבור רופאים זהו כלי אבחוני חשוב ולעיתים קריטי.
בדיקות הדמיה כמו CT או MRI נעשות רק אם משהו בסיפור או בבדיקה מצביע על צורך לשלול גורם אחר. זה כולל כאב ראש חדש וחזק במיוחד (“הגרוע בחיים”), כאב ראש חדש אחרי גיל 50, כאב ראש שמלווה בחולשה, הפרעת דיבור, שינוי התנהגותי, בלבול, התקפים הדומים לאפילפסיה, כאב ראש עם חום וקשיון עורף, כאב ראש שמקיץ משינה, או כאב ראש שנראה שונה משמעותית מהדפוס המוכר. EEG נעשה רק אם חושדים בפרכוסים הוא אינו מאבחן מיגרנה.
חלק מהרופאים משתמשים בכלי סקר מהירים כמו שאלון ID Migraine, ששואל על בחילה, רגישות לאור ופגיעה בתפקוד. תשובות חיוביות לרוב השאלות מעלות חשד גבוה למיגרנה, ואז הרופא משלים אבחון מלא.
דברים שיכולים לעזור לאבחנה הם ניהול יומן מיגרנה (באפליקציה, במחברת או בקובץ), הבאת רשימת התרופות והתוספים, ותיאור מדויק של תדירות ההתקפים, התסמינים וההשפעה על החיים. יש לדווח לרופא אם הכאבים החמירו במהירות, אם הכאב מעיר משינה, אם יש חולשה, בלבול, אובדן ראייה או דיבור, או אם נעשה שימוש במשככי כאבים יותר מ־10 ימים בחודש  דבר שעלול לגרום לכאב ראש עקב שימוש־יתר בתרופות.